עולמם של הגבישים
מיסטיקה יהודית:
אברהם אבולעפיה
אותות וסימנים
אברהם אבולעפיה, מיסטיקן יהודי שחי במאה ה- 13 לספירה.
היה הנציג הבולט של הזרם האקסטאטי של היהדות הקבלית. הוא טען כי בנוסף לתורת הקבלה המוכרת קיימת דרגה נוספת:
"ואומר כי הקבלה נחלקת תחלה לשני חלקים בכלל, והם חילוקי דעות השם על דרך עשר ספירות וחלק ידיעות השם על דרך כ"ב אותיות והם המדברים עם הנביאים בחלומות ובאורים ותומים וברוח הקודש ובנבואות."
אבולעפיה לא היה הראשון שעסק בקבלה האקסטאטית, אך מה שמייחד ומבליט אותו לעומת מקובלים אחרים שעסקו בה, הוא בכך שהוא "פתח" את סודות המיסטיקה היהודית ופירט את הטכניקות המעשיות בהשגת הנבואה שהיו חסויות. אבולעפיה לימד את תלמידיו טכניקות של חיבור אל המהות האנרגטית הגבוהה עד הבאת הגוף לרמה מדיטאטיבית של קבלת מסרים מאנרגיות על - "נבואה" [תקשור], וזאת כדי להביא את האדם אל הארה רוחנית.
אברהם אבולעפיה כינה את שיטתו 'קבלת השמות', שהיא דרך חיבור אל המהות האנרגטית הגבוהה בדרך הזכרתם של צירופי האותיות של שמות הקודש. המטרה: חוויה של התגלות ושל דבקות הגובלת באיחוד גמור עם האלוהות; הטכניקה: מכלול של הגיית אותיות, תרגילי נשימה, מוזיקה ותנועות ראש וידיים המכוונים יחדיו להביא את האדם לידי חוויה אקסטטית.
ראש השנה והימים הנוראים של העולם היהודי הם הימים היותר מיוחדים בהם מתבקש האדם להעמיק ולהתבונן אל תוך עצמו, לעשות את חשבון הנפש ובעצם לעמוד פנים אל פנים מול המציאות שיצר בשנה שחלפה. אלא שמן המקורות אנו למדים שבכל יום ויום צריך אדם להעמיק ולהתבונן אל מציאות חייו ואין זה חשוב מה שם ניתן לאותה מהות עליונה "דע מאין באת ולאן אתה הולך".
המדיטציה על שיטותיה והטכניקות השונות שלה היא כידוע האמצעי בהא הידיעה, המאפשר לנו להתרחק מן ההמולה החיצונית כמו גם הפנימית, לבודד את המהות הפנימית שלנו מן המחשבות, על מנת להתבונן בעצמנו באופן אובייקטיבי.
ספר יצירה, אחד מספרי הקבלה העתיקים ביותר, המיוחס לאברהם אבינו, הינו למעשה מדריך שימושי למדיטציה. מדריך המקנה למשתמש בו שיטות שונות למדיטציה, למן היותר קלות ועד למסובכות ביותר.
כלומר המדיטציה קיימת הייתה כבר במציאות חייהם של האבות הראשונים. לאחר מכן אנו למדים שהיא היוותה את הטכניקה העיקרית באמצעותה הגיעו הנביאים לכלל התנבאות. התלמוד מדבר על כך שבתקופה בה נכתב התנ"ך עסקו למעלה ממיליון איש בישראל במדיטציה יומיומית.
בני הנביאים היו תלמידיהם של בכירי הנביאים המוזכרים במקרא, אשר למדו בבתי ספר מיוחדים בעלי משטר קפדני ביותר, שיטות מדיטציה שונות במטרה להתקרב לאלוהים, וכתוצאת משנה אף להגיע לכלל התנבאות. המלה בה משתמשים באורח עקבי כמושג למדיטציה כל המפרשים, כל הפילוסופים היהודיים וכל המקובלים היא התבודדות.
כשהכוונה לא רק להתבודדות פיזית, אלא להתבודדות הפנימית בה האדם מבודד את המהות הפנימית מן המחשבות שלו. על מנת להשיג את אותה ההתבודדות הפנימית, היה על הנביאים ותלמידיהם בראש וראשונה להתרחק מן ההמון הסואן. כמעט תמיד הם זכו לחוויה הנבואית הראשונה שלהם במצב של מדיטציה.
להלן אחדות מן הטכניקות אותן לימד אברהם אבולעפיה.
התעמקות בהכרת הכרובים - פרק כ"ה בספר שמות מכיל את ההוראות המפורטות שקיבל משה רבנו באשר להקמתו של המשכן ובו ארון הקודש המוצב בקודש הקדשים.
לארון צמודים שני כרובים עשויים זהב. פסוק כ"ב אומר כך: "ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות".
הרווח שבין הכרובים היה למקור השראה נבואית. כלומר גם שאר הנביאים חוו את חוויותיהם המיסטיות לעיתים באמצעות מדיטציה חזקה על שני הכרובים. צורתם האנושית של הכרובים על אף הכנפיים שלהם, מרמזת על היכולת הרוחנית של המודט להתרומם אל עבר העולמות הרוחניים.
המרחב בין שני הכרובים שעל ארון הברית הוא הפתח למימד הרוחני. התרכזות חזקה במרחב שיוצרים כרובים הללו, בפריסת כנפיהם איפשרה להתייצב בפני הכרובים שבמרום ומשם לעלות על נתיב עץ החיים.
פסוק כ"ד בפרק ב' של ספר בראשית אומר: "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים". עץ החיים הוא מטאפורה לחוויה הרוחנית היותר עמוקה אליה ניתן להגיע. אך קודם להתנסות שכזאת על האדם להתייצב בפני הכרובים השמימיים המקבילים לכרובים שעל ארון הקודש.
שימוש בשמות הקודש - השימוש בשמות הקודש במקרא הגם שהוא רק מרומז, היה לאחד האמצעים המובהקים של המקובלים להשגת מצבי מודעות גבוהים והארה. פרק י"ב פסוק ח' בספר בראשית אומר על אברהם אבינו: "ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה". בספר תהילים נמצא שפע רמזים לכוחו של שמו של האלוהים. לשמות הקודש ולדרך בה השתמשו בהם, יוחסו כוחות אנרגטיים. כך עשו הכוהנים הגדולים שימוש בשם המפורש בקודש הקודשים על מנת להשיג את הדרגה הרוחנית אליה כיוונו.
השימוש בשמות הקודש היה לאחת השטות היותר חשובות אצל חכמי הקבלה הנבואית. השימוש בהם אשר דמה מאד למנטרה, הצריך הבנה מעמיקה של הכוחות הרוחניים הטמונים בכל אחד מהם וכן הכנות גופניות ואחרות קודם לתרגול.
מעשה מרכבה - מעשה מרכבה הוא השם שניתן לפרק א' של ספר יחזקאל. חזיונו המיסטי של הנביא המתואר על ידו בפרוטרוט, היה בחלקו הגדול למקור המבנה של השיטה הקבלית כולה. המסורת התלמודית רואה בחזיון של הנביא את המפתחות לשיטה הנבואית כולה.
כנסת גדולה בתקופת בית שני, החליטה להגביל את מעשה המרכבה ליחידים מובחרים בלבד: "ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו". וכך הפך מעשה מרכבה לתורת סוד. במקומה הם פיתחו שיטת מדיטציה להמונים "תפילת העמידה", נאמרת שלוש פעמים ביום בעמידה, בשקט, כמנטרה במטרה להביא את המתפלל לרמות תודעה גבוהות.
מאידך נכתבו באותה המאה הראשונה מספר ספרי קבלה מן החשובים ביותר העוסקים כולם באורח מפורש או מרומז בשיטות מדיטטיביות שונות להשגת מדרגות רוחניות גבוהות ביותר במטרה להיכנס לעולמות העליונים: ספר היכלות רבתי הוא ספר היסוד של מיסטיקת המרכבה.
ספר יצירה - בו מושגת העלייה הרוחנית באמצעות שינון שמות הקודש 112 פעמים. ספר יצירה המיוחס כאמור לעיל לאברהם אבינו אומר: "וכיון שצפה אברהם אבינו עליו השלום, והביט וראה וחקר והבין וחקק וצרף ועלתה בידו הבריאה. ...מיד נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו..." הוא מתאר את השטות בהן השיג אברהם אבינו מדרגות נבואה גבוהות על ידי כתיבתן וצירופן של אותיות האלף בית. העולם, אומרת הקבלה, נברא בעשרה מאמרות. כל שלב בבריאה מתחיל במילים:"ויאמר אלוהים..." כלומר הבריאה התרחשה באמצעות המילים. מילים מורכבות מאותיות ומכאן שהאותיות העבריות הן אבני הבניין של הבריאה. על כן כל הבקי בצרוף נכון של אותיות האלף בית, יש לעיל ידו להשתמש באותם כוחות רוחניים אשר הביאו לבריאת העולם. השטות השונות של צירופי אותיות במחשבה ובדיבור הפכו מאוחר יותר במאה ה 13 לעיקר תורתו של המקובל הנבואי הגדול אברהם אבולעפיה.
ספר הבהיר וספר הזוהר - בספר הזוהר יש רמזים רבים על שיטות מדיטאטיביות אך הן נסתרות. בואו המאוחר יותר של האר"י הקדוש חשף פן זה. עלייתה של תנועת החסידות באמצע המאה ה18 הביאה להתעוררות מחדש של המיסטיקה היהודית כשהמדיטציה היוותה מרכיב מרכזי בשיטתה.
מונחי יסוד של המדיטציה היהודית
כוונה - פירושה ריכוז, רגש או מסירות כלומר ניקוי השכל ממחשבות זרות והתרכזות מלאה בתהליך המדיטאטיבי.
התבוננות - היא ההתבוננות האובייקטיבית בעצמי על מנת להגיע להבנה עצמית ולרמת מודעות גבוהה יותר.כלומר "קילוף" רובדי האגו.
התבודדות - התבודדות פנימית בה מבודד האדם את המהות הפנימית מן המחשבות שלו. שוב אין הוא מרגיש את העצמי הפיזי או אז עומדת לה התודעה לבד.. ככל שאדם מפריד עצמו מן הפיזי, כך תגדל הבנתו ותפישתו.
השיטות והאסכולות
מדיטציית מנטרה יהודית - אם כמוזכר לעיל השתמשה ספרות ההיכלות בשם המיסטי של אלוהים אשר הורכב ממשפט ארוך עליו צריך היה לחזור כ 120 פעם כצעד ראשון במעשה המרכבה ולא כמטרה בפני עצמה, כלומר להביא את המתרגל למצבי מודעות גבוהים יותר ויותר, הרי באסכולות מאוחרות יותר לקחו פסוקים תנ"כיים, קטעים מן התלמוד או מספר הזוהר את מקומה של המנטרה. שינונו של הטקסט הנבחר מביא למתרגל בסופו של תהליך, תובנה עמוקה יותר ואיחוד עמו. שינון קטעים באופן הזה, הביא מקובלים מספר למצבי תודעה בהם יכלו לדבר עם ישויות מלאכיות הקשורות באותם קטעים. אלו נקראו מגידים.
מדיטציית התבוננות בעוצמת הנר - מדיטציית הנר המוזכרת בזוהר הינה סוג של מדיטציית התבוננות. בספר תיקוני זוהר נאמר לנו שהתבוננות בלהבה של הנר אמורה לגלות את מציאותם של חמישה צבעים: לבן, צהוב, אדום, שחור ותכלת, למרות שהתבוננות רגילה בנר אין רואים אנו את צבע התכלת.
צבע זה יופיע מעבר לשחור, כלומר צבע התכלת המתגלה מסביב ללהבה והוא הצבע מייצג את השכינה.
יש להתבונן תוך כדי מדיטציה בלהבת נר בחדר חשוך לגמרי, כשהלהבה מרוחקת דיה מהקיר [צבע הקיר לבן שהרי מכיל צבע זה את קשת הצבעים כולה]. על הלהבה למלא את כל תודעתו של המתבונן. הוא ייעשה מודע לצבעי הלהבה הלבנים, הצהובים והאדומים. או אז עליו להתרכז בחשכה שמסביב ללהבה. התבוננות בחשכה שבחדר, ממחישה חשכה מסוג עמוק ומוחשי יותר.
חווית חשכה זו עשויה להיות עמוקה יותר מחווית האור. ככל שיתמיד המתבונן להתעמק בחשכה, יופיע בפניו שדה בצבע תכלת המקיף את החשיכה. החשיכה מתרחבת עד מרחק מסוים סביב הנר, אולם מסביבה יתגלה התכלת הנפלא מאד. חוויה זו היא התגלות של רוחניות, היא המהות הרוחנית של האור.
התבוננות בשם המפורש - יהוה
כבר הזכרנו את כוחן הרוחני העצום של אותיות האלף בית. ידוע עוד מתקופת בנית אוהל מועד במדבר על יכולת של מעטים להשתמש בצפני האותיות מסופר על בצלאל שנבחר לעצב את המשכן במדבר, אומר התלמוד: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ".
האותיות הן אבני הבניין של הבריאה כולה ולכן כאשר אדם מתבונן בשם המפורש [יהוה], אותו חרט בעיני רוחו, משמשות האותיות אמצעי דרכו הוא מתקשר עם עוצמת האלוהות.
על פי ספרי קבלה עתיקים מכילות אותיות השם המפורש - יהוה - את סודות היקום של נתינה וקבלה. המאפשרים לאדם להיות צינור פתוח לקבלת השפע מעצם היותו נותן ...
שיטת הייחודים - שיטת הייחודים פירושה מדיטציה על צירופים שונים של שמות הקודש. יש בה הכוונה של איחוד עם אותם כוחות רוחניים המגולמים בשמות הרעיון של ייחוד השם הוא עתיק מאד והפסוק המכריז על אמונתנו הבסיסית ביותר, קריאת השמע, נחשב לייחוד. שיטת הייחודים הייתה עבור האר"י הקדוש דרך עיקרית להשגת הארה אמיתית.
שיטת ההדמיה - מדובר ביכולת שמפתח המתרגל להחזיק בעיני רוחו תמונה מסוימת של אותיות בדרך החקיקה והחציבה.
חקיקה פירושה קיבוע של האובייקט, של האות בתודעה באופן שהוא לא משתנה. היא כמו נחקקת בתודעה. חציבה היא הצעד הבא, בו מבודד האדם את הדימוי מכל דבר אחר העשוי להימצא בסביבתה של התודעה. הוא חוצב את האות, את הדימוי כמו מתוך אבן.
טכניקה זו משתלבת בתוך שאר שיטות המדיטציה היהודית.
מדיטציית האין מדיטציה בלתי מכוונת - זוהי שיטה מתקדמת ביותר [אותה אסור לתרגל ללא השגחה של מורה].
המקובל הגדול אברהם אבולעפיה לימד את תלמידיו את שיטת התבוננות במה שרואים בתוך הראש - ומה שנראה הוא כמובן אין.
שיטה זו מלמדת לרוקן את התודעה מכל מחשבה או רגש מכוונים מכל סוג שהוא. זוהי השיטה באמצעותה מתקרב המתרגל למהות ההגשמה העצמית. בכך שמתחבר הוא אל המראות המצויים מאחורי הראש מאחורי המודע הגשמי ושם מצויים קולות הנבואה.
מדיטציה