בס"ד 

 

הפרשת חלה לכלה

 

טקס "הפרשת החלה" הוא טקס רוחני תבונתי במהותו.

ייעודו של הטקס הזה היא להעלות את הגשמיות לדרגה רוחנית. להזכיר לנו  בכול מעשה ואפילו הפשוט והבסיסי ביותר של הכנת לחם, שעלינו ללמוד לחבר את החומר לרוח.

דרך הטקס הזה, דרך הלישה, דרך התפילה אנסה להאיר לך את סוד כוחה של אישה בתוך הזוגיות.    

​

למה דווקא דרך הלחם?

הלחם מוזכר לראשונה בסיפור הגירוש מגן עדן, ללמד אותנו שכדי שנוכל לזכות בשפע, אנחנו צריכים להיות שותפים ליצירה, שותפים לבריאה שותפים לאלוהות. לא כעונש חלילה אלא כזכות. הלחם בשונה בפרי העץ או מפרי האדמה מחייב אותנו לעבוד כדי לאכול אותו, צריך לעבד את החיטה כדי ליצור את הקמח. כלומר אנחנו צריכים לברוא דבר מדבר. זוהי יכולת אלוהית שניתנה לבני האדם, ולא לאף יצור חי אחר.

זהו תהליך שמבדיל אותנו בני האדם, מן הנבראים האחרים, מפני שאנחנו נבראנו שונים, בנויים משני חלקים: החלק הגשמי -האדם שנברא מן העפר, והחלק הרוחני כפי שנאמר "נעשה אדם בצלמנו ודמותנו" – החלק האלוהי. 

העבודה שלנו של "בזעת אפיך תאכל לחם", פרושה ללמוד לאחד את שני החלקים הללו בתוכנו, וללמוד לצקת אל תוך הגשמיות של החיים שלנו את הרוחניות.

זו העבודה לא פשוטה, אך זו יצירה, זהו תהליך של שיתוף פעולה בינינו לבין בורא עולם.

לכן כשאת מקיימת את טקס "הפרשת החלה" עליך לתת דעתך על ההיבט הרוחני של הטקס הזה, ולחבר אותו אל התובנות שיהוו בסיס איתן לחייך החדשים.
 

כל דבר הקשור בטקס הזה החל מהכלים, ועד לחומרים ולדרך הפעולה, בכל אחד מהם יש מסר רוחני עמוק עבורך.

 

אז ככה, הכלים הם:

​

הקערה, הנפה וכפות הידיים

 

הקערה - בה את מכניסה את החומרים לבצק צריכה להיות נקיה... ועגולה, כך נוח יותר להניע את הידיים וללוש את החומרים כולם, כך נוח יותר לאסוף בתנועות  מעגליות את כל החומרים שתיצקי אל תוכה, גם בזוגיות ובמערכת הנישואין, עלייך להיות נקייה במחשבתך ולנוע את חייך בצורה מעגלית (מה שנקרא לעגל פינות), לדעת לאסוף את כל החומרים שאת יוצקת אל תוך חייכם המשותפים, בהנאה ובנועם, ולא לנוע בקיצוניות לא להגיע אל הקצוות לא להידחק לפינות. כי משם קצת קשה לצאת.           

 

הנפה - עשויה מבד משי, בד רך ועדין שנארג מגלמים של תולעים, וחוריה של הנפה דקים מאד, שלא יכנסו חלילה תולעים שעלולים להסתתר בתוך הקמח אל העיסה.
כך גם את בחיי נישואייך, עלייך להשכיל וללמוד לנפות כל מלל שמגיע מבחוץ אל תוך חייכם המשותפים, גם אם לפעמים מסתתר הוא במסווה של מילים או כוונות טובות. עלייך להיזהר לא לאפשר לו להיכנס פנימה ללא בירור, ולא לתת לכל מחשבה מזיקה שעולה מתוך המלל הזה, שתתלע את תוכן חייכם המשותפים. את יודעת, אדם נמצא איפה שנמצאות המחשבות שלו, ולכן תוודאי שהמחשבות שלך תמיד יהיו במקום בו את רוצה להיות.  

תלמדי לברור בין טוב ורע. ותמיד תחפשי את הטוב ב.... כך תגלי את הטוב בתוכך.

 

הידיים... הידיים שלך הן הכוח שלך. יד =14 ועוד יד =14 יחד  28  כ"ח.
בידיים שלך יש את הכוח ליצור את עיסת חייך הזוגיים, בידייך שלך יש את היכולת ללוש את החומרים שתבחרי לצקת אל תוך קערת חייכם המשותפים, וליצור את המאפה הטוב ביותר עבורכם. עשי זאת בענווה, באהבה, בחמלה, בסבלנות, בעקביות ועוצמה רכה.

 

החומרים: קמח, מים, שמרים, סוכר, שמן ומלח.

שישה מוצרים זה כל מה שצריך כדי להכין לחם, שישה מוצרים כששת ימי הבריאה.
בשישה ימים, שישה שלבים של גשמיות ורוחניות נברא העולם. בכול יום נוסף אל תוכו תוכן חדש, בכול יום הייתה בריאה מחודשת. כך גם בחייך שלך עם  אישך,  למדי לברוא בכול יום עולם חדש, לצקת תוכן מזין אל חייכם המשותפים. זכרי שלכל אחד ואחד מהמוצרים שאת יוצקת אל תוך ביתכם יש לו נוכחות בזכות עצמו, אך רק כשהם מתאחדים הם יוצרים את הלחם.

 

הקמח: החיטה ניתנה לאדם כדי לגדלה ולהשביחה, הקמח מסמל את ההזדמנות שלנו לגדל ולהצמיח את ביתנו, להיות שותפים בבריאה. החיים המשותפים הם עבודה שכם אל שכם, הם יצירה משותפת בכול יום מחדש, כפי שיצירת הלחם מהחיטה היא שותפות בין האדם לבורא עולם. כך השותפות בינך ובין אישך להצמיח ולהשביח את חייכם המשותפים.

השמרים: מסייעים לקמח לטפוח. כמות השמרים שמוכנסת אל תוך העיסה חשובה מפני שאם הם במידה הנכונה הבצק יתפח ויגדל.  אך אם הם מעט מידי או הרבה מידי, הם עלולים לקלקל או להחמיץ את העיסה, תפיחה שאינה מאוזנת היא סמל הגאווה. וגאווה היא אחד המרכיבים הבעייתיים ביותר בחיי הזוגיות. ואת תשכילי ותלמדי לא לאפשר לגאווה להתסיס ולהחמיץ את הזוגיות שלך.

 

עכשיו נוסיף את המלח: שימי לב שמלח ולחם אלו אותן האותיות ...כן גם חלם וגם חלום.
המלח - מסמל את הגבולות. צריך לדייק במידתו. זוכרת שלימדתי אותך לבשל? צריך להיות זהירים עם המלח. בהתחלה ממליחים מעט ואז טועמים. מלח תמיד אפשר להוסיף... אבל אם שמת מידה גדולה מידי קשה וכמעט אי אפשר לתקן...כך גם את בחיי הנישואין, צריכה לשמר את המידות והחוקים שבחרת להציב. אל תוסיפי הרבה מלח, אל תעמידי חוקים שלא תוכלי לעמוד בהם, זה מקלקל את הטעם הטוב של החיים. אין ספק שללא מלח אין טעם לתבשיל, אין ספק שגבולות זה דבר טוב ונכון, אבל עודף גבולות וחוקים עלולים לחנוק ולצמצם את מרחב המחיה של כל אחד מכם. ולכן יש להיזהר במידתם. 
ובמילים פשוטות: "אל תטפסי על עצים גבוהים שלא תוכלי לרדת מהם". 

 

טיפ חשוב בהכנת בצק שמרים, לא לקרב את השמרים אל המלח, להרחיק את הגאווה מהגבולות, במילים פשוטות אל תתפסי, על עצים גבוהים שלא תוכלי לרדת מהם. 

 

הסוכר: מסמל את הרגעים המתוקים של החיים, אותם צריך לשמור מכל משמר כדי שגם בימים של שיגרה, תלמדי להמתיק את חייכם המשותפים בשמחה ובאופטימיות ולצקת אל תוכם אוסף זיכרונות מתוקים.

 

שמן: נותן לבצק את הגמישות והברק. לפעמים צריכים להחליק דברים, להיות גמישים ולא נוקשים ועקשנים. צריך קצת ללטש את הקצוות ולהבריק את העדשות דרכם משתקפים החיים, תלמדי להיות חכמה ולא צודקת. מפני שהגמישות המחשבתית מסמלת את החוכמה, והצדק...הצדק הוא תמיד סובייקטיבי.

 

המים: מגבשים את הבצק, ללא המים אי אפשר לאחד את הבצק. צריך לצקת מים פושרים לא קרים מידי ולא חמים מידי ובמידה.                                                                            
 

התורה משולה למים חיים- ללא מים אין חיים וללא תורה אין חיים. האמונה מגבשת ומאחדת את החיים. אני מאחלת לך שתדעי לצקת תורה ומידות אל תוך חייך, הכול במידה לא הרבה מידי ולא מעט מידי. הביטי על החיים שלך ממבט אמוני. שתשכילי לראות בחייך את הפרטים הקטנים כמו את הפרטים הגדולים ושתצליחי לראות את התמונה הכוללת. כך נהרות חייך תמיד יהיו שופעים, ואת הלוואי ותשכילי לשוט בם אל מחוזות בחירתך מוארת וענווה.    

 

עכשיו יקירתי קבצי הכול יחד, אלו כל היסודות להקים בית יציב. 
עכשיו כל החומרים בקערה, היצירה, ההבנה, הענווה, הגבולות השמחה והתורה.
הכול נמצא תחת ידיך ... תצרי מהם את הנכון לך... צרי את הלחם, צרי את החלום.
 

ועוד דבר אחד קטן לסיום. כשמסיימים ללוש בצק שמרים, צריך לתת לו קצת זמן לעצמו, לתת לו לנוח להפנים את התהליך שעבר, לאפשר לו ללמוד להכיל את הצורה החדשה שנתגבשה מכול החומרים הנפרדים שהיו והפכו לאחד.  צריך לתת גם להם זמן כדי שיוכלו להתאחד בשקט להתרגל. בקיצור, צריך לכסות הקערה שהבצק בתוכה. כך היום כשאת משנה פאזה ונכנסת אל חיי הנישואין, כמו הבצק הזה שאת יוצרת, את אוספת את אבני היסוד של חיי הנישואין ומאגדת אותם לאחד. עלייך להיות סבלנית לשינוי המתקיים, לוקח זמן להבין שאתם הופכים משני אנשים מחומרים שונים לאחד. אך כמו הבצק שצריך לתפוח מכוסה ורחוק מרעשי הסביבה, כך עלייך להשכיל וללמוד שהבית הזה שאת מקימה, שאת רוצה שיגדל, שיתפח ושיתעצם כמו העיסה הזאת, עליך לכסות אותו היטב בשמיכה של ענווה ואהבה. שהרי יקרה שלי עלייך לזכור ש "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין".

כל העצות האלו, אני צוררת עבורך בזר של אהבה.