חג החנוכה איננו חג שמוזכר במקרא, אלא בספרים החיצוניים. הוא נחגג בסופו של חודש כסלו ותחילתו של חודש טבת, במשך שמונה ימים לזכר מרד החשמונאים על שהצליחו לשחרר את בית המקדש וירושלים מידי היוונים. למרות שהמרד והלחימה בארץ נמשכו עוד 20 שנה לערך, נקבע תאריך תחילת החג לימי שחרור המקדש בכ"ה כסלו.
אך כ-420 שנה לפני כן צר נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים, מצור שהסתיים בחורבן בית המקדש הראשון.
היום נקבע כאחד מארבעת הצומות על חורבן ירושלים ביחד עם צום גדליה, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת, גם כיום הקדיש הכללי לזכר הנפטרים והנרצחים בשואה שיום מותם לא נודע.
המצור החל בעשרה בטבת בסוף השנה התשיעית של צדקיהו ושנתיים מאוחר יותר היה חורבן בית המקדש בתשעה באב (שנת 586 לפנה"ס).
בשנת 164 לפני הספירה שלטו היוונים בארץ; בשנה זו הגיע מרד החשמונאים לשיאו. הסיפור מוכר לנו על החשמונאים שהגיעו לבית המקדש ורצו לחדשו, לא מצאו אלא פך שמן אחד קטן החתום בחותם הכוהן הגדול, משמע פך שמן טהור. כמות השמן שאמורה הייתה להספיק ליום אחד בלבד שימשה לשמונה ימים ויצרה את נס החג. הניצחון הצבאי המקומי הפך לניצחון רוחני – נצחון האומץ והגבורה הנצחיים של הלוחמים, ומוזכרים לצד הגדולה האלוהית: "על הניסים ועל הגבורות ועל התשואות ועל הנפלאות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה".
המכבים ובר כוכבא בראשם היו בראש ובראשונה חכמי תורה ואנשי הסנהדרין, שילוב ה"ספרא וסייפא" הספר והחרב, היה מקובל ומצוי בין מנהיגי העם היהודי, כמו משה ויהושע כמו דוד ושלמה. גם בגולה, המנהיגות הרוחנית הייתה זו שהנהיגה את העם גם בזמן מלחמות.
מסופר על תפקידו של הכוהן הגדול, שהיה מדליק בכול ערב את המנורה בבית המקדש, ולא על מנת להאיר את הבית עצמו אלא כדי שהאור יופץ אל כל בתי ישראל.
מהו חג החנוכה ברמה האנרגטית.
את נרות החנוכה מדליקים ושמים בפתח הבית למען יראו .. מה המטרה הרוחנית?
מנורת שבעת הקנים שדלקה בבית המקדש התאימה למצב רגיל וטבעי שבו הרוחניות שולטת ללא הפרעות ומכשולים .. אבל כאשר נוצר מצב בלתי רגיל כשהחשכה הרוחנית גוברת, יש צורך להגביר את האור מפני שאין המאבק בחושך אלא בהגברת האור.
כאשר בחוץ גוברת החשכה, ויש חשש שדברים שליליים הסובבים סביב הבית יחדרו פנימה, יש חובה בזמן זה להראות את האור ברבים, ולכן מציבים את הנרות בפתח הבית כדי להאיר את רשות הרבים.
כלומר, כאשר נוצרה בעולם נסיגה במידת הדבקות באמונה ובערכי האמת ,צריך להגיב על כך בהגברת האמונה והפצתה החוצה, צריך לצאת ולהפיץ את האור רק כך אפשר לשמור על האור הפנימי ולמשוך אליו את אלה הנמצאים בחוץ.
שמונת נרות החג מסמלים את גירוש החושך אור מול החושך.
שבעה נרות היו במנורת המקדש אך בחנוכה מודלק הנר השמיני ..
והרי בתורה וביהדות אין שום דבר מקרי.. מדוע שמונה נרות ולא שבעה כפי שהיו במנורת המקדש?
שבעה ימים, שבעת ימי הבריאה - זהו גבולו של הזמן.
היום השמיני מסמל את הנצח ואינו מוגבל, והיום השמיני כבר יוצא מגבולו - סמל האין סוף.
היום השמיני של חג החנוכה מאגד בתוכו את כל הכוחות, את כל האור שנאסף במשך שבעה ימים, ימי הבריאה.
כשהחשכה הרוחנית עולה וגוברת, יש צורך בנר נוסף - זהו נר 8 נר האין סוף.. מפני שהוא צובר את האנרגיה המתמשכת של שבעת ימי הבריאה.
אנו שרים: "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש .."
מדוע היה צורך גם באור וגם באש? איזו אש זו ומדוע מושווה היא לאש שהציתה את הסנה הבוער?
את החושך מגרשים באור. כאשר יש כאוס גדול, ובבית המקדש הפנימי של כל אחד ואחד מאיתנו, הדלקת אור בתוך ההיכל בתוכנו אינה מספיקה, ולכן יש להפיצו החוצה כדי שיראו, כדי שיבחינו בקיומו. כלומר, יש צורך בהגברת האור בתוכנו, אך יש חשיבות לכך שהאור יופץ מחוץ למקדש, כדי שהרוחות השליליות המנשבות בחוץ העלולות לחדור פנימה יראו את האור הגדול ולא יוכלו לו.
סדר הדלקת הנרות מדגיש זאת ביתר שאת: ביום הראשון מדליקים נר אחד וביום השני שני נרות וכך הלאה ...כל יום מוסיפים ומגבירים את עוצמת האור, מפני שאין ביכולתנו להכיל את האור האין סופי במסה אחת אלא בהדרגתיות. עד שמגיעים ליום השביעי, כלומר לשלמות של הבריאה. אך מיד למחרת מדליקים את כל האור - שמונה נרות, כשסיפרה 8 מסמלת את האין סוף.
בנקודה סמלית זאת מסתיימים ימי החנוכה כשהם משאירים אחריהם צו תמידי של לעולם לא לדרוך במקום, לא להסתפק בקיים, אלא תמיד להוסיף אור.
ואותם הניסים מאירים לנו גם כיום, ככתוב: "שעשית ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה."..