ההגדה שקוראים בליל הסדר נכתבה, כדי שנחזור ונספר את סיפור יציאת מצרים, היציאה "מעבדות לחירות".
וכך, מדי שנה בשנה אנו מתכנסים סביב שולחן הסדר, קוראים את סיפור יציאת מצריים שנה אחר שנה למען נזכור את האירוע החשוב הזה, "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" וגם נעביר אותו מדור לדור, כמו שכתוב: "והגדת לבנך ביום ההוא".
על ידי סיפור יציאת מצרים אנחנו משחזרים את האירוע ההיסטורי הזה, שהיה ונשאר בעל משמעות לאומית מרכזית במסורת ישראל.
חג הפסח נקרא גם חג האביב, מכיוון שהוא חל בחודש ניסן. תקופת האביב מציינת פריחה ולבלוב, ובחודש ניסן חודש האביב, מתחיל הקציר הראשון - קציר השעורים.
בתקופה שבית המקדש היה קיים, היו יוצאים לשדות במוצאי החג הראשון - וקוצרים את העומר הראשון. את קציר העומר היו מביאים בתהלוכה מרשימה לירושלים, לבית המקדש.
חג הפסח מתקיים באמצע החודש זמן בו מצבו של הירח מלא. בתרבויות עתיקות היו עורכים חגיגות לכבוד הירח המלא המאיר על הארץ ומפיג את החושך. בתרבויות אלה ראו בירח המלא ובאורו את ניצחון האור על החושך - כסמל לניצחון הטוב על הרע. ועוד יש לזכור, כי בעולם העתיק אמצעי התאורה היו מוגבלים, במיוחד בכל הקשור לתאורת חוץ. ולכן אנשים נמנעו מלצאת בלילות החוצה, ובמיוחד בלילות של תחילת החודש ושל סוף החודש, שבהם הירח כמעט ולא נראה. לעומת זאת, באמצע החודש, בזמן הירח המלא, היו אנשים יוצאים בלילות החוצה וחוגגים בשירה וריקודים את שמחת אור הירח, סמל הטוב והתקווה.
היום השביעי של פסח אשר כאמור אף הוא יום טוב, נקרא שביעי של פסח.
על פי חז"ל, הוא נחוג לזכר קריעת ים סוף. לילה זה מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, ואת זכירתם את יציאת מצרים ותודתם ומחויבותם לאלוהים על כך; יציאת מצרים מהווה את הבסיס לשמירת המצוות, ועל כן מקפידה על כך התורה.
אמר הרמב"ם, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כלומר ליל הסדר אינו רק זיכרון של סיפור היסטורי, אלא מאורע שמתרחש ממש עכשיו אצל כל אדם מבני ישראל תהליך של יציאה לחירות.
לחג הפסח אופי משפחתי. כל בני המשפחה יושבים ומתכנסים סביב שולחן אחד ביחד ומצווים הם לאסוף אל שולחן החג אחרים שאין להם מקום להסב בו. דבר זה מבטא את חשיבותה של האחדות הקיומית של העם היהודי, ואת שורש הערבות ההדדית שלו. "כל ישראל ערבים זה לזה".
סממני החג
חירות - החירות הפיזית הגופנית וחירות הנפש:
"בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז".
מצרים מסמלת את השעבוד הפיזי ו"עם לועז" את השעבוד התרבותי-רוחני. העם יצא לחירות בכל ההיבטים, להיות עם חופשי ובן חורין, להיות אותנטי ונאמן לטבעו ולצו המצפון שלו ולקיים את ייעודו כעמו של ה'.
המצה לעומת הלחם מסמלת את החירות מכיוון שהיא שומרת על הצורה הבסיסית שלה ולא משתנה ומתנפחת.
החמץ מסמל את היצר הרע שמקנן בנפשו של האדם, ובבדיקת החמץ האדם צריך גם לבדוק את החמץ שבנשמתו. מצרים מסמלת את המצרים של העולם, וכל אדם צריך לראות עצמו כאילו יצא ממצרים. ממצרים שבלב.
בספר הזוהר - בהתייחסות לפרשת בהעלותך, פרשת השבוע של חג הפסח, אמר רבי שמעון בר יוחאי, "אוי לאותו אדם שאומר כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, כל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים".
הגדת פסח, כמו שאר סיפורי התנ"ך, היא רק רמז לסודות עליונים.. אשר תפקידם לתזכר אותנו בכול שנה מחדש כי קיימת בנו האפשרות לצאת מהמיצרים הכולאים אותנו ויוצרים בנו עבדות.
פסח - סיפור המסע הרוחני
הירידה למצרים: בני ישראל יורדים למצרים בגלל הרעב הכבד בארץ ישראל. החיפוש אחר ביטחון חומרי בדמות נכסים, ידע, מעמד, הוא השלב הראשון במסע הרוחני שלנו. אנחנו בטוחים, ששם טמון האושר, השקט המיוחל. בהתחלה, אנחנו אפילו צודקים, עד שהרצון שלנו כבר לא מסתפק במה שהשגנו ורוצה יותר, הרבה יותר.
הרצון החדש שמתגלה בנו הינו "מלך חדש שקם למצרים" – פרעה. אשר מסמל את האגו - זה שרוצה יותר, והופך אותנו לעבדים שלו מפני שככל שיש לנו אנו רוצים יותר ואז הסבל והכאב גוברים וההבנה כי החומר אינו מקור האושר.
אנו מחפשים ישועה. נושאים תפילה לשמיים, אולי יש כוח חזק יותר מאיתנו שיכול להוציא אותנו מהעבדות - כוח העליון.
הפניה אל הכוח העליון "שיציל" אותנו מהעבדות של הרצון לקבל מולידה בנו כוח חדש שנקרא משה, כוח פנימי שמושה את ישראל ממצרים. אבל ככל שמשה רוצה יותר להוציא את ישראל ממצרים, כך פרעה מתנגד יותר ומעביד את העם קשה יותר. גם התערבות הכוח העליון לא עוזרת, והמכות שמונחתות על פרעה אחת אחרי השנייה רק גורמות לפרעה לנסות לחזק את שליטתו בישראל. המאבק הולך ומתעצם. פרעה, הרצון לקבל לא יוותר עד שיכיר בכך שהכוח העליון חזק ממנו. ומשה, הכוח המחלץ, לא יוכל להשתחרר מהאגו המכביד עליו.
היציאה ממצרים - המהפך הגדול עומד להתרחש. הגאולה מן האגואיזם דורשת הכנה מדוקדקת. פסח הוא הזדמנות לגאולה, המשימה העיקרית: לפסוח מעל הטבע שלנו, הרצון לקבל לעצמנו ולהגיע להשתוות עם תכונות הכוח העליון: אהבה, השפעה, כוח הנתינה.
מדובר בשינוי פנימי באדם, מטבע אגואיסטי, לטבע אלטרואיסטי. אך לפני שיוכל לרכוש את תכונת ההשפעה, על האדם להכיר את האגואיזם שבו בכל גודלו ועוצמתו ולבצע עליו את "פסח" - לפסוח מעליו.
חגיגה של פסח מתחילה לאחר שהצלחנו להתגבר על הטבע שלנו ולצאת ממצרים. אז אנחנו נעשים שותפים מלאים במלאכת הבריאה. שותפות שעוזרת לנו לנהל נכון את חיינו ולהסתכל על המציאות בה אנו חיים.
על פי חוכמת הקבלה, כל סיפורי התורה הם תיאורים מדויקים של המתרחש במציאות הרוחנית. כדי להתחבר אל הרוחניות חייב האדם לעבור תהליך החושף בפניו את שליטת החומר עליו, וללמוד כיצד להשתחרר ממנו. סיפור פסח מתאר את התהליך הזה בדיוק.
המשמעות הפנימית של פסח
לעומתו, תכונת הכוח המנהל את העולם, הפוכה מתכונת האדם, ורצונו הוא לתת לאדם שפע, הנאה ותענוג. בשפת הקבלה הוא מכונה "כוח ההשפעה", או אלטרואיזם. אלו הם הכוחות עליהם מדברת ההגדה של פסח, ובעצם התורה כולה הידמות לכוח ההשפעה, לכוח הנתינה, היא כרטיס הכניסה למציאות הרוחנית. מדובר בשינוי פנימי באדם, מטבע אגואיסטי, לטבע אלטרואיסטי. בסיפור פסח פרעה מסמל את האגואיזם באדם, ואילו משה מסמל את האלטרואיזם.
פסח, על שום מה? על יכולת רכישת תכונות ההשפעה של הכוח העליון, כלומר פסיחה מעל לטבע האדם ולכן מכונה "פסח".
לפני שיוצא האדם ממצרים, הוא שבוי בתוך האגו שלו, ללא שום השפעה אמיתית על חייו. לאחר תהליך יציאת מצרים, הוא נעשה שותף מלא במלאכת הבריאה. מתוך העולם הרוחני הוא יכול ללמוד איך לנהל את חייו ואת המציאות בה הוא חי.
המסע הרוחני של פסח - התחנה הראשונה במסע הרוחני של האדם המתגלם בסיפור פסח, היא הירידה למצרים. זהו המקום בו מוצא האדם סיפוק וביטחון חומרי. הוא מניח שכל צרכיו מובטחים לעולם. יש לו נכסים, ידע, ניסיון, מעמד וכו`, והוא בטוח שדי לו בכך.
כאשר "קם מלך חדש למצרים", האדם מבין כי כל מה שרכש עד עתה שייך ל"מלך". המלך הוא "האגואיזם" לפרעה. האדם, מגלה לפתע שהוא עבד של הרצון ליהנות. לא רק שהוא עובד עבודת פרך, בתבן ובלבנים, כמו שכתוב בהגדה של פסח, לעבודתו אין תכלית או תוצאה. כל מה שהוא חשב שרכש, מתמוטט; כל הערכים הכוזבים שעליהם הוא בנה את חייו, מתמוטטים כפי שהתמוטטו הערים שנבנו, פיתום ורעמסס, אל תוך האדמה. בהתמוטטות ערכים כוזבים אלו מתחיל האדם לשאול את עצמו מדוע זה קורה לי ומה אני צריך ללמוד כדי לצאת ממצבי? אז, בהקבלה לסיפור פסח, מתגלים באדם שני כוחות: ה"מצרי", החושב רק על עצמו ונהנה, וה"ישראלי", השואף לחבור ישר-אל הכוח העליון, מקור ההנאה.
בחג פסח גובר ישר - אל על האגו כאשר האדם מחליט לחזק את הישראלי שבו, במטרה לגבור על המצרי, הוא קורא לעזרה, ככתוב בתורה, בסיפור פסח: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה".
הוא פונה אל הכוח העליון ומבקש ממנו להשתחרר משליטת פרעה, האגו. כתוצאה מבקשה זו נוצר באדם "משה", הכוח הפנימי שימשה את ישראל ממצרים ויעביר אותם את ה"פסח".
משה גדל בבית פרעה ויודע כיצד לגבור עליו. אך ברור לו שהוא זקוק לנס, עזרה מהכח העליון. משה גורם לפרעה לגלות יותר ויותר התנגדות ליציאתו של עם ישראל משליטתו. פרעה מעביד את העם קשה יותר, ומקבל מכה. הוא מנסה לחזק את שליטתו בישראל, ומקבל עוד ועוד מכות. וכך, תוך מעבר דרך עשר הבחנות הכרחיות, עשרת המכות המוכרות לנו מההגדה של פסח, מתגלים שני הכוחות במלואם. פרעה חייב לוותר על השליטה בישראל ולהכיר בכוח העליון כשליט. עם ישראל, מצידו, צריך להגיע להכרה שללא בקשת עזרה מדויקת ומבוררת מהכוח העליון, לא יוכל להשתחרר מהאגואיזם המכביד עליו.
כפי שחג הפסח דורש הכנות מדוקדקות, כך הגאולה מן האגואיזם דורשת הכנה מדוקדקת, אבל טומנת בחובה את המהפך הגדול ביותר שיכול אדם לעבור: התחלה חדשה. פסח הוא מצב פנימי שחווה האדם, מתוך כוונה לזכור את מהותו לפסוח מעל הטבע והאורות הפועלים [ירח מלא] על פנימיות האדם. בחג זה מסייעים לו, באופן מיוחד, לחצות בבטחה את ים סוף, המחסום האחרון לסיום לשליטתו של פרעה ומאפשרים לכל מי שרוצה בכך, ליהנות מהשפע המצוי בעולם הרוחני.