חג מתן תורה בפתח...
בחגיגות "מתן תורה" שנחגגו בילדותי, היפה שבילדי הכיתה היה הופך לרגע ל"משה רבנו", על פניו הודבק זקן לבן מרשים מצמר גפן ובידיו הונחו "לוחות הברית" שיצרה המורה למלאכה, והוא עומד היה גאה על כיסא – מורם מעם, מניף את "לוחות הברית" למול הקהל שנתאסף.
אני משוכנעת שהמחשבה שהעסיקה את ההורים שצפו בהופעה, הייתה כיצד "משה רבנו" יחזיק מעמד עד לרגע השיא בו אמור הוא לנפץ בזעם את "לוחות הברית" ולא ייפול חלילה.
והנה בגרנו ושאלה אחרת עולה, מה ייחודה של תורת משה שמחזיקה מעמד מאז ניתנה? ייחודה הוא במקום בו ניתנה - המדבר. מקום המסמל יותר מכל את עוצמתה וצניעותה של הבריאה. מקום אשר יש בו מרחבים נטולי תפאורה מעשה ידי אדם, מקום אשר יכול להכיל את כולם את המתאספים ואת המתבודדים. כך היא תורת משה, יש בה מרחבים אינסוף ואינה תחומה בגבולות גיאוגרפיים. היא אינה משתייכת לקבוצה זו או אחרת ולמעמד חברתי/כלכלי כלשהו. פנים רבות לה ואין פן אחד נכון מהאחר, קולות רבים לה מקול תרועה רמה עד קול דממה דקה. ואין בה קול אחד חזק יותר מהאחר. ניתנה היא קבל עם ועדה כדי ללמדנו שעל אף היותנו שונים ומגוונים, עלינו להיות ערבים זה לזה. למען נוכל לשמרה לעדי עד.
באמירת "נעשה ונשמע" חוגגים אנו את חג השבועות, חג מתן התורה.
מהו מעמד הר סיני?
מעקב אחר תיאור המאורע של מתן תורה חושף תובנות מרתקות ביחס למשתתפיו, תכניו ובעיקר משמעותו והשלכותיו לדורות עולם. הפרטים הטכניים לא ברורים, מכוסים בענן הכבד שירד על ההר, אך איש אינו יודע מתי בדיוק ניתנה התורה. אין תאריך מדויק של מעמד "הר סיני ". חז"ל אומרים שזמן קבלת התורה אינו שייך לסיפורי העבר, זמן "מתן תורה" מתקיים כאן ועכשיו ואינו תלוי במקום גיאוגרפי ולא בזמן ארצי. לכן אין לו זמן ומועד מדויקים. גם מיקומו הגיאוגרפי המדויק של ההר שאליו עלה משה לקבל את לוחות הברית, במדבר אינו ידוע.
לסיפור עצמו יש שני היבטים:
מצד אחד, נראה המעמד כמופע אורקולי, מחריש אוזניים, ברקים ואורות העוטפים את ההר וקול שופר הפותח את שערי השמיים. מצד שני, דממה ורק קול האלוהים נשמע. "ציפור לא צייצה, עוף לא פרח, שור לא געה, העולם כולו מחריש"
המורכבות והקיצוניות הזו טומנת בחובה את המסר החשוב מכול לאנושות.
התורה אינה "קול אחד" אלא קולות שונים. וכולם נשמעים. יש בה מקום לברקים וזיקוקים, וגם לקול דממה דקה, הקולות השונים והמגוונים, מטרתם להדגיש את מורכבותה וגיוונה. יש בה שבעים פנים והן כולן אהובות ורצויות בפני האל. דבר זה בא ללמדנו, שאין לשפוט אדם על הדרך בה מביע הוא אמונתו.
התורה ניתנה במדבר. מדוע במדבר? הרי מתנה כל כך עוצמתית צריכה הייתה להינתן במקום מהודר ומסודר, אולי בתוך מקדש חדש או בהיכל גדול ומפואר.
המדבר מסמל את עוצמתו וצניעותו של הטבע, יש בו מרחבים, מדבר הוא הטבע בבראשית נטול תפאורה מעשה ידי אדם. אך יותר מכל הוא מסמל את החופש. הוא אינו שייך לאדם. יש בו מקום לכולם למתבודדים ולמתקהלים יש בו יכולת אין סופית להכיל עם שלם או נווד בודד.
זהו יחודו של חג השבועות.
תחילה קבלת התורה פורסמה כמכרז פתוח, היא הוגשה לבני עשיו, אחר לבני עמון ולמואבים. לא היו מתעניינים רבים בה עד שהגיעה ההצעה אל ישראל, שזכו לקבלה באמירת "נעשה ונשמע", כלומר: תחילה נעשה את תהליך ההתנקות, את תהליך ההיפרדות מתבניות ישנות של "חשיבת עבד" נעביר את הגוף הפיזי הרגשי והרוחני טיהור כדי שנוכל להיות במצב, שאנו קשובים לקבל את האחר את החדש. מעקב אחר תיאור המאורע של תהליך מתן תורה חושף תובנות מרתקות ביחס למשתתפיו, תכניו, ובעיקר משמעותו והשלכותיו לדורות עולם.
ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם להזכיר כי תהליך "קבלת התורה" נעשה לפני אומה שלמה. המשפט "כולנו ערבים זה לזה" אינו קלישאה אלא מהות הקיום, כלומר ההתפתחות האישית מחוברת להתפתחות הגלובלית.
חז"ל אומרים כי כאשר ניתנה התורה כולנו היינו שם, קיבלנו אותה כאומה שלמה וכל אדם לעצמו. לכן לאיש אין זכויות יתר או בעלות על הידע. אין עדיפות למעמד כלכלי, או למעמד החברתי. אתה יכול להיות גאון ועילוי, או עשיר ובעל שררה, אך אם אין בך את התכונה הראשונית של ענווה וצניעות [תכונת המדבר] לא תוכל להכיל את עומקה ותבונתה של מהות הבריאה. הענווה והצניעות היא ההתניה הראשונה ליכולת להכיל את עצמך, את הקהל אשר אתה חי בו ואת הידע האין סופי שניתן.