ראש חודש שבט
"ספר היצירה" המיוחס לאברהם אבינו, מלמדנו כי אנרגיות האותיות העבריות הן הכלים המשמשים אותנו "לאיסוף" השפע הרוחני שמצוי בחודש זה, ומלמדים אותנו את דרך השימוש בם. כל חודש מושפע משתי אותיות עבריות; כשאות אחת שולטת על הכוכב שמאיר על אותו חודש והאות השנייה ששולטת על המזל האסטרולוגי שמצוי באותו החודש.
"המליך אות צ' וקשר לו כתר וצר בו דלי בעולם ושבט בשנה".
מזל החודש דלי: דלי מלשון דולה, מלמעלה למטה. הדלי הקשור למקור השפע, לבאר המים החיים, תפקידו "העברת המים". הוא אינו דולה עבור עצמו אלא על מנת להשקות אחרים.
את מזל החודש מייצגת האות צ'. הכוכב המאיר – מזל דלי
ישנם שנים עשר צרופים שונים של שם האלוהות [י-ה-ו-ה]. כל חודש עברי מקושר לצרוף שונה המייצר מבנה אנרגטי שונה. הצרוף מבטא את גילוי השפע של הכוחות הרוחניים והנפשיים הבאים לידי ביטוי בחודש.
מהות חודש שבט היא אנרגיית המרה. מהי אנרגיית ההמרה ומה סודה?
האילן מלמד אותנו את סוד החיבור. הוא מחבר יסודות שהם הפוכים בטבעם. מחבר שמים וארץ - יונק מים שטבעם לרדת, והוא מעלה אותם. לוקח את אור השמש, יסוד האש שטבעה לעלות, ומוריד אותה אליו. בדרך כלל אש ומים מבטלים אחד את השני אך האילן מחברם ויוצר בכך חידוש וחיים. באילן אנו רואים המרה ושינוי של הכיוון טבעי, התגברות שמעל לטבע. במציאות הרוחנית שלנו זה התגברות על הרצון לקבל לעצמנו (הטבעי שבנו) והיפוכו לרצון לקבל על מנת להשפיע (האילן כולו השפעה).
הכוח המפעיל את חדש שבט הוא כוח "הלעיטה". כוח זה קשור לעשו, שאמר ליעקב: "הלעיטני נא מן האדום אדום הזה" (בראשית כ"ה, ל').
חודש שבט הוא החודש בו מושם דגש על נושא האכילה. על פי הקבלה יש עניין גדול בנושא האכילה. לעיסה נכונה של המזון הינה הכרת כוח הרוחני שמצוי בו [מכאן גם ברכת המזון]. כאשר האדם "מלעיט" את גופו במזון הוא נמצא במצב של אכילה ללא בירור וללא גבולות, מתוך הרצון לקבל כמה שיותר. אנרגיית ההמרה המצויה בחודש זה מאפשרת לנו להמיר [לשנות] את הרצון לקבל לעצמנו בלבד ללא הגבלה, לרצון לקבל על מנת לתת. בחודש זה כשהטבע מתעורר לחיים, כל מה שגלום באדמה ובאילנות פורץ החוצה, מעין לידה חדשה של הארץ. למקובלים תמיד הייתה זיקה עמוקה אל הטבע. הם נהגו לצאת אל היער ולהתבודד - הם, מחשבותיהם למול הכוח העליון שאותו גילו דרך השלמות שבטבע... המקובלים היו אלו שהקנו לט"ו בשבט את האופי החגיגי והצבעוני שמוכר לנו כיום, מפני שעל פי האר"י הקדוש, צמיחת האילן דומה לצמיחתנו הרוחנית. החל משלב זריעת הזרע - כשמתגלה בנו הרצון לרוחניות, וכלה בהבשלת הפרי - הגעתנו לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר.
פעמים רבות השתמשו המקובלים בעונות השונות ובטבע כדי להסביר את השלבים השונים שעובר האדם בדרכו הרוחנית כשה"תחנה" הראשונה במסע היא חודש תשרי - המסמל את ראשית השינוי. בתקופה זו מתחילים לרדת הגשמים [תחילת החורף], הטבע מכין עצמו לקראת התהליך. העצים משירים את עליהם ועומדים חשופים תחת כיפת השמיים, כמו אדם המשיר מעליו את עברו לקראת התחדשות עתידית. החושך והקור מסמלים את התקופה שבמסגרתה האדם מתחיל להתפתח, עדיין אינו יודע להצהיר מהותו ולכן חווה את הרוחניות מתוך הסתר.
ט"ו בשבט מסמל את תחילתו של השלב השני בתהליך ההתפתחות הרוחנית – שלב ההתחדשות. השמיים מתחילים להתבהר, הזרעים מתחילים לנבוט והניצנים מתחילים להנץ. וכמו אותם ניצנים ראשונים, מתחיל האדם את ההתפתחות החדשה.
ט"ו בשבט - ראש השנה לאילנות מסמל את ההתפתחות החדשה. הקרקע פורייה ומוכשרת לצמיחה רוחנית וכל מה שעלינו לעשות הוא רק להשתמש ב"הוראות ההפעלה" הפשוטות שהותירו לנו המקובלים, כדי לקדם את חיינו למקום טוב יותר. כשנממש את ההזדמנות הזאת, נוכל לחגוג את ההתחדשות של החיים.
חודש זה הוא חודש של פריחת הלב והנכונות להיפתח לאהבה כמו החורף הממיר אותיותיו [במילה חורף נמצאת המילה פורח], ולכן הצמיחה של "עץ החיים" באדם מתחילה מתוך החורף ובזמן חודש שבט בו הכול מומר ומתחיל הלבלוב, שהרי באילנות אנו רואים את ההמרה ושינוי של הכיוון טבעי, התגברות שמעל לטבע. במציאות הרוחנית שלנו זה התגברות על הרצון לקבל (הטבעי שבנו) והיפוכו לרצון לקבל על מנת להשפיע (האילן כולו השפעה). מסביר הרב אשלג זצ"ל שעיקר הגדילה הרוחנית היא לתקן את הרצון לקבל שלנו ולהפכו להשפעה. הפוך רצון וקבל צינור (של השפעה). חשוב להבחין שבכל מעשה ומעשה שאנו עושים תהיה לפחות נקודה אחת בה אנו פועלים לא מתוך רצון להפיק תועלת לעצמנו אלא מתוך רצון אמיתי להשפיע ולהיטיב לזולת.
משימת החודש של נפשנו היא התגברות. בתוך מקום ההתגברות יש אור גדול ואת האור הגדול הזה אפשר להשיג רק מתוך מודעות הלב אל הלב באהבת חינם ושלום בלב אל לב, לכן התאמצו, סלחו אחד לשני, הרפו ממריבות העבר ונקו את הלב על מנת שבליבכם יתגלה האור שיצליח אתכם לאהבה ללא תנאי. ולכן הכינו הדליים אל השפע ומצאו דלי גדול שיכיל את השראת השכינה, מקום האהבה שבלב. נקודת האור מפציעה דווקא בשיאו של החושך.
כך בחודש שבט, מתחיל הטבע ללבלב בשיאו של החורף בשיאו של הקור אז ורק אז מתחילה נקודת האור של ההתחדשות להפציע והרי ההתחדשות והשינוי הם מן המרכיבים החשובים ביותר של חיים מוצלחים. הטבע אינו חושש משינוי, הצמחים אינם פוחדים ואינם מתביישים בתהליך המחזורי של חייהם בתוכם מצוי מנגנון פנימי הלומד לכבד את מסעם בזמן. יש עונות של חורף [של שלכת - של ריקנות], יש עונות של פריחת ניצנים ולבלוב ויש עונות של שפע ונדיבות.
..."אם נדבר אל העצים, הם ידברו אלינו; אם נכבד את הטבע, יכבד הוא אותנו; וכך נוכל להכיר אלו את אלו. אם לא נדבר אליו, לא נכיר אותו". וכשאנחנו מול הלא מוכר מתעורר בנו פחד וכשהאדם פוחד, האדם הורס. ולכן בואו ונקדיש מעט תשומת לב לטבע לחוויית החושים שהוא מקנה לנו לצבעים / לריחות / לטעמים /לצליל אוושת העלים ולמגע העשב מתחת לרגלינו, בואו נחבור אל חוויית חמשת החושים שמאפשר לנו הטבע, ואז רק אז כשנבין ... את עומקו של הטבע, נחבור אל הנסתר שבו.