"כל פעולותינו, כל הפעולות של השנים שחלפו להן,
אינן אלא גילוי תבניות החשיבה שלנו...
והתנהגותנו אינה אלא תולדה של הדרך
בה אנו מגדירים את עצמנו ואת מקומנו בעולם." [רבי נחמן מבראסלב 1772-1810]
חודש אלול מסתיים לו ... תקופת החגים בפתח ...
העיר ירושלים רוגשת וגועשת ... אלפי אנשים מגיעים בכול לילה לכותל המערבי ל"סליחות", זמן התעוררות ..."לסידורים אחרונים", תפילה מעט... צדקה מעט ... ובלב תחינה שיהיה בסדר.
וגם אני מוצאת עצמי "מדפדפת" בין דפי השנה שחלפה לה ... שנה נוספת בחיי ... מחשבת, מסכמת ומאפשרת לעצמי לתכנן את השנה הבאה, כמו מכינה אני את הקרקע לשתילה מחודשת של זרעי משאלות ליבי ...
ברקע חדשות .. שוב בחירות ... הפעם לפריימריז של מפלגת "קדימה".
ושוב, כמו ממרתפי השאול, מעלים מנהלי הקמפיינים את "השד העדתי", מפצלים את העם לקבוצות, ואת הקבוצות מזינים מאש האמוציות;
מנהלים קמפיין מעוות המושתת על היצרים האפלים ביותר המצויים בתוכנו, להעצים את מגרעות האחר... ולא ניתנת לנו דרך של אור אלא דרך של "אגו המנהיגים" והרי לימדו אותנו ש"כל ישראל ערבים זה לזה".
ועולה בי השאלה, מה משמעות השם "ראש השנה"?
על-פי המסורת, ראש השנה מציין לא רק את תחילת השנה – אלא גם את תחילתה של האנושות כולה, ולכן זהו חג הנוגע בכל "באי העולם" - כלל האנושות.
ונאמר כי האלוהים דן אותנו באופן קולקטיבי, כרועה הסוקר את עדריו,
הוא דן עמים ומדינות:
"ייאמר: איזו לחרב – ואיזו לשלום, איזו לרעב – ואיזו לשובע".
ובאופן אישי, כרועה הוא מתבונן על כל "כבשה", כשהיא עוברת לפניו דרך הפתח הצר של "שער המשפטים", נידונה ונשפטת היא על מעשיה בשנה שחלפה. וראש השנה, פותח את עשרת ימי התשובה,
בהם אנו ניצבים על "דוכן הנידונים", עומדים ומתחננים על חיינו,
מתחננים ששמותינו ייכתבו על ידי האלוהים האוהב המבין והרחום, מסכמים את מעשינו ונותנים בם דין וחשבון ... ומבטיחים להתחיל מחדש. להתחיל אחרת, ורק שתינתן לנו ההזדמנות ... להיכתב גם בשנה זו ב"ספר החיים" ...
אנו מבטיחים ''להשתנות''.
להשתנות ממה שהיינו קודם ולהפוך לאנשים חדשים, אחראיים יותר למעשינו מתוך הבנה עמוקה של ימי הסליחות והתשובה. שלכל אמירה או עשייה יש השפעה ותהודה בעולם כולו.
אנו יודעים בוודאות כי יש לנו את היכולת, רק אם נבחר בכך, לשנות את דרכינו ...
זהו זמן של בחינה עצמית עמוקה, זמן קצוב של חשבון נפש.
זהו זמן של התחלות משמעותיות וניתנת לכולנו ביום זה ההזדמנות "לחדש" את עצמנו, לחזק את הקשר שלנו לאמונה וליושר הפנימי, האומרת כך:
בדרך ההתבוננות שלנו נוכל לראות את הטוב שבכול דבר, כמו גם את הרע.
ובדרך האזנה להקשיב לאמירות טובות ולסנן את "לשון הרע".
ובו בזמן לווסת ולשמר גם את האמירות היוצאות מתוכנו.
כך שנוכל להתעלות מעל הרצונות הגשמיים, "רצונות האגו".
שהרי אדם אינו יכול להיות אחראי על אחר לפני שהוא אחראי על עצמו.
ויש בתוכנו מנהיגים שאינם לוקחים אחריות, מטילים אשמה באחר, מעבירים מסרים אשר מושכים את העם אל עבר הכעסים, המרירות, שנאת האחים וקושי ...
ויש בם הבטחה ... למה? ...
משהו בי רוצה להאמין שמנהיגי העם, ראשי העם, יהיו קשובים לצורך העמוק הקיים בעם זה השסוע ממאבקי אגו ... המלקק את פצעיו ... ויאספו אותנו לאגודה אחת, לקבוצה אחת, לעם אחד - לאחדות.
רוצה אני לפסוע אחר מנהיג זה או אחר, האומר דעותיו בריש גלי, מתוך חיבור לטוהר מידות וללא חשש,
והרי אחריות של מנהיג כוללת בתוכה כל זאת ...
שהרי להיות מנהיג של עם ישראל, במדינת ישראל השופעת ייחודיות על כל גווניה והיבטיה,
מחויב הוא ... בענווה בחמלה וביכולת הקשבה לדעות האחר.
וראש השנה קרב ובא ...